<h1>שו"ת הרשב"א ח"ב סימן רנ"ב, מיוחסות סימן ס"ט</h1>
<h2>דף כג:</h2>
עוד שאלת גר שמת בלא בנים והיתה לו אשה ובא אחר וקדם וזכה בנכסיו אם תטול האשה כתובתה מאותן הנכסים או לא, אי אמרינן הפקר כהקדש וכי היכי דהקדש מפקיע מידי שעבוד [יבמות מ"ו ע"א] אף הפקר מפקיע. ובתר דאיבעיא ליה למר אפשיטא ליה דאינו מפקיע, מדאמר בפרק שור שנגח את הפרה [ב"ק מ"ט ע"ב] משכונו של גר ביד ישראל ומת הגר ובא ישראל אחר והחזיק בו זה קנה כנגד מעותיו וזה קנה את השאר, אלמא לא פקע שעבוד(יה) שיש לישראל עליו. וכתב רבינו עוד, ומיהו נראה לי שאם תפס מטלטלין של גר דלא גביא כתובתה מהם ואפילו לתקנת הגאונים ז"ל דתקינו שתגבה כתובתה מן המטלטלין. אלו דברי רבינו. תשובה אנא קטרי קא חזינא בהא מלתא, דבתר דפשיט מר מההיא דמשכונו של גר ביד ישראל דאין שעבודו של ישראל המלוה נפקע, היכי הדר פשיט אבל במטלטלין אם קדם וזכה אין מוציאין מידו, וכי משכונו של גר ביד ישראל לאו משכון מטלטלי הוא, ואף על פי שאין הדבר צריך הכרע ממקומו הוא מוכרע, דאמרינן התם [ב"ק מ"ט ע"ב] זה קנה את השאר אמאי תקנה לו חצרו דאמר רבי יוסי חצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו אמרי הכא במאי עסקינן דליתיה וכו', אלמא משכון מטלטלי קאמר ואפילו הכי קאמר זה קנה כנגד מעותיו, ואם כן לפי מה שהיה מדקדק ממנה רבינו שאין השעבוד נפקע, היה לו להוכיח משם גם כן אפילו במטלטלין. ולעיקר הדין אני דן לפניך שאם הניח קרקע ודאי האשה גובה כתובתה ממנו, לפי שכבר חל שעבודה על הקרקע ונכסי בחזקת אלמנה קיימי כדאסיקנא בריש פרק אלמנה ניזונית [כתובות צ"ו ע"ב], והוא הדין בשכתב מטלטלי אגב מקרקעי, ואין הפקר ולא הקדש דמים מפקיעין מידי שעבוד כדעת הגאונים ורש"י ז"ל, ואפילו לדברי רבינו תם שלא חלק בין הקדש דמים להקדש מזבח מכל מקום אהקדיש קרקע מודה דאינו מפקיע מידי שעבוד וכדתנן [ערכין כ"ג ע"ב] מוסיף עוד דינר ופודה את הנכסים הללו. אבל מה שהביא רבינו ראיה ממשכונו של גר אינה ראיה, דשאני התם דקני ליה למשכון מדרבי יצחק ואפילו משכנו בשעת הלוואתו כדמוכח בפרק השולח [גיטין ל"ז ע"א] ופרק קמא דקידושין [ח' ע"ב].
